כבוד לילד   

מספר עקרונות מנחים כקווי מתאר לגישה כולה, כשהמחבר ביניהם הוא התייחסות אל הילד, צעיר ככל שיהיה, כאל אדם אינדיווידואלי בעל מערכת של צרכים ורצונות משל עצמו,  שעושה את צעדיו הראשונים בעולם וזקוק למקסימום של מרחב. 

המרחב, שנובע מתוך היכרות עם עולמו הפנימי של הילד בשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא, הוא זה שיעניק לו את הכלים החשובים כל-כך לחיים עצמאיים ומלאי משמעות. 

מונטסורי האמינה שיש לכבד את הילד, את המרחב שלו ואת הרצונות שלו. היסוד הזה מעיד על אופייה הייחודי של השיטה, כיוון שבחינוך הפורמלי ההיררכיה בין המחנך לילד בולטת מאוד. הענקת הכבוד לילד מתבטאת בהכרה בזכות הבחירה.

היבט נוסף בגישת מונטסורי הוא פיתוח יכולת העצמאות והעברת השרביט לילד לביצוע פעולות באופן עצמאי כמו יישוב סכסוכים בדרכי שלום, ללא שיפוט, תוך הצבת המורה כמודל לדוגמה אישית ולא כפונקציה שקובעת בשבילו ו"מורידה הוראות".